החלטה בתיק רע"פ 8099/04

1.        בית המשפט לתעבורה ברמלה (כבוד השופט א' הדר), בפסק דינו מיום 27.2.04, הרשיע את המבקש בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. על המבקש הוטל קנס בסך 1000 ש"ח, וכן נגזר עליו מאסר מותנה של 12 חודשים ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 12 חודשים, במצטבר לפסילה שבה היה נתון באותה עת. בית המשפט לתעבורה נמנע מלהפעיל עונש מאסר מותנה שנגזר על המבקש בתיק קודם לתקופה של 6 חודשים. בעקבות ערעורה של המדינה על קולת העונש החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ס' רוט לוי), בפסק דינו מיום 1.9.04, לגזור על המבקש, מלבד העונשים שגזר עליו בית המשפט לתעבורה, עונש מאסר לתקופה של 3 חודשים לריצוי בפועל וכן הפעיל במצטבר את עונש המאסר המותנה שהיה תלוי על המבקש לתקופה של 6 חודשים.

           המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בגדר הבקשה ביקש לעכב את ביצוע עונש המאסר.

2.        דינה של הבקשה להרשות ערעור להידחות.

           העיון בבקשה מראה כי אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר ענינו הישיר של המבקש, ואין בה היבט ציבורי עקרוני המצדיק דיון כזה. (ראו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; כמו כן ראו, בן היתר, רע"פ 227/04 גבריאל מכלוף נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1) 1930 והאסמכתאות שם). זאת ועוד. כלל נקוט בידינו שחומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, להרשות ערעור לפני בית משפט זה: "על חומרת העונש לא נוהגים לתת רשות לערער בכלל, כי בענין עונש מספיקות שתי ערכאות די והותר." (דברי הנשיא י' אולשן בהמ' 340/58 זן נ' היוהמ"ש,פ"ד יב 1610; כמו כן ראו, בן היתר, רע"פ 25/04 סוויסה נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1) 719 והאסמכתאות שם). אין בנסיבות המקרה שלפנינו דבר שיצדיק סטייה מכלל זה.

           לעצם העניין ייאמר כי המבקש הורשע בעבר 33 פעמים בעבירות תעבורה שונות, לרבות עבירות חמורות כגון נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, נהיגה באור אדום, נהיגה במהירות בלתי סבירה ושלא בזהירות ועקיפה כשהדרך לא פנויה. כמו כן הורשע בעבר בנהיגה ללא רישיון נהיגה ובאי החזקת רישיון נהיגה ותעודת ביטוח. הבקשה להרשות ערעור והבקשה לעכב את ביצוע עונש המאסר סומכות בעיקר על נסיבותיו האישיות של המבקש, שהוא אב לעשרה ילדים ואשתו בהריונה האחד עשר. עוד נטען כי הסתבכויותיו של המבקש בעבירות תעבורה נובעות ממצוקתו הכלכלית הקשה שבגינה אין ידו משגת לחדש את רישיון הנהיגה וכן לשכור עורך דין. השגות אלא נשקלו היטב על ידי בית המשפט המחוזי שנתן דעתו על נסיבות המעשים ועל נסיבותיו האישיות ואף הדגיש כי "אין עוד מקום לגישה סלחנית כלפיו בעת שהוא מזלזל בחוק, בפסיקות של בתי המשפט ומסכן את חיו וחייהם של אחרים". לכך אני מסכים. עוד ייאמר כי:

"הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדברים היא שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. צר לי על כך, אולם דומני שאיש לא יחלוק שהשעה צריכה לכך". (דבריי ברע"פ 2842/96 כחלון ויקטור נ' מדינת ישראלתק-על 1996(2) 481).

3.        הבקשה להרשות ערעור נדחית.

           עם זאת נראה לי כי בשל מצבו הכלכלי והמשפחתי של המבקש, שתואר לעיל, יש מקום לעכב את תחילת ביצוע עונש המאסר לתקופה קצרה, לצורך התארגנות של המבקש ומשפחתו לקראת מאסרו. לפיכך אני מורה כי בשלב זה ישוחרר המבקש מן המאסר והוא יחזור ויתייצב לריצוי העונש במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו ביום 26.9.04 לא יאוחר משעה 10:00, בתנאי שיפקיד סך 5000 ש"ח במזומנים, יחתום על התחייבות בסך 5000 ש"ח וכן יפקיד ערבות של צד שלישי על סך 5000 ש"ח נוספים.

           ניתנה היום, ט"ז אלול תשס"ד (2.9.2004).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: